יחס היהדות לקשר הגופני בין איש ואשתו | 16

השיעור פתח בהבחנה הגדולה שבין דתות הרואות באישות מעשה של הכרח לבין היהדות הרואה בו מצווה וטובה גדולה. ראינו את מדרשי חז"ל המשתפים את ההשגחה ה-לוהית במעשה האישות, ושבו האדם זוכה להשלמה לא רק גשמית אלא גם רוחנית וגם שלמות בעבודת ה', אולם כל זאת כאשר מנהלים את האישות תוך שמירת האיסורים והמצוות עשה ובכוונה נכונה (שבה מעמיק בשיעור נפרד העוסק בעבודת ה' שבאישות).

מכאן ברור שמנהגי פרישות מתוך מבט הרואה את מעשה האישות כשלילי או כמקולקל - זהו מנהג רע. אולם יש שני מצבים בהם יש מקום לנהוג בפרישות: א. כאשר האדם מרגיש שהיצר שולט עליו והוא נצרך לפרישות כדי ליצור שליטה. ב. כאשר יש לו הנאות רוחניות שמחליפות את ענייני הגוף. 

בסוף השיעור עסקנו בביאור ששת התנאים שרק כשהם מתקיימים ניתן לילך לפרישות מהסיבות הנ"ל.